תאונות דרכים

תאונות דרכים יכולות להיגרם מסיטואציות רבות, למשל, נהג עבר ברמזור אדום ובשל כך נגרם תאונה וכלי הרכב המעורבים ניזוקו, דוגמא נוספת, סטייה ממסלול הנהיגה גרמה לתאונת דרכים, ו/או אי מתן זכות קדימה.

התביעה המשטרתית בכתבי אישום של תאונות דרכים, מציינת בעובדות כתב האישום סעיפי סל שונים. בחלק מתאונות הדרכים מציינת המאשימה כי הנהג נהג בניגוד לתקנה 21(ג) לתקנות התעבורה:

"לא ינהג אדם רכב בקלות ראש או בלא זהירות, או ללא תשומת לב מספקת בהתחשב בכל הנסיבות ובין השאר בסוג הרכב, במטענו, בשיטת בלמיו ומצבם, באפשרות של עצירה נוחה ובטוחה והבחנה בתמרורים, באותות שוטרים, בתנועת עוברי דרך ובכל עצם הנמצא על פני הדרך או סמוך לה ובמצב הדרך".

 ובחלק מכתבי האישום המוגשים בגין תאונות דרכים, מציינת המאשימה בעובדות כתב האישום את  סעיף 62(2) לפקודת התעבורה:

"נוהג רכב בדרך בקלות ראש, או ברשלנות, או במהירות שיש בה בנסיבות המקרה סכנה לציבור אף אם היא פחותה מן המהירות המקסימלית שנקבעה…"

מבחינת המשמעות המילולית לכאורה אין הבדל, מדובר בשני סעיפי סל, שהמאשימה מציינת בכתב אישום בגין תאונת דרכים. ובשתיהן קיים במינוח "קלות ראש" , ואולם בהוראת התקנה נכלל גם המונח "בלא זהירות", בעוד שבסעיף 62 מצוין המונח "ברשלנות".

 ההבדל בענישה בין שתי הוראות החוק משמעותי ביותר, הוראת סעיף 62(2) לפקודת התעבורה נכללת בתוספת השניה לפקודת התעבורה, אשר בהתאם להוראת סעיף 38 לפקודת התעבורה, העובר על עבירה המפורטת בתוספת השניה, דינו – בנוסף לכל עונש אחר – פסילה מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה שלא תפחת משלושה חודשים.

לעומת זאת, הוראת תקנה 21(ג) איננה נכללת באחת מהתוספות המחייבות פסילת מינימום מהחזקת רשיון נהיגה.

 אם כן מה ההבדל בין"חוסר זהירות" ל"רשלנות" ו"לקלות ראש" בקרות תאונת דרכים לנהג המעורב?

ההבדל בין שתי הוראות החוק נעוץ ביסוד הנפשי המתלווה לכל אחת מן העבירות, מידת היסוד הנפשי נלמדת ממידת רשלנותו של הנהג באותה עת שנהג, קיימות שלוש דרגות רשלנות:

                      א.        הדרגה הנמוכה – נהיגה ללא זהירות או ללא תשומת לב מספקת.

                      ב.        הדרגה הבינונית – נהיגה בקלות ראש.

                      ג.         הדרגה הגבוהה – נהיגה ברשלנות.

בפס"ד מדינת ישראל נ. הר לבן ורדית, קבע בית המשפט כי על מנת להרשיע נהג בעבירה לפי סעיף 62(2) לפקודה על התביעה להוכיח קיומו של יסוד נפשי, פזיזות או מעשה רשלנות רבתי, המגיע עד כדי קלות דעת, וזאת להבדיל מהוראות תקנה 21(ג) אשר אינה דורשת כתנאי להרשעה הוכחת יסוד נפשי כלשהו, אלא רשלנות בלבד. סעיף 62(2) דורש כתנאי להרשעה, מודעות לתוצאות המעשה.

נראה כי קיימת משמעות רבה לסעיפי האישום הנרשמים בכתב אישום בגין תאונת דרכים, ולכן מומלץ להיוועץ בשירותיו של עורך דין.

משרד עורכי דין רותם גרשון  פועל ללא לאות למען לקוחותיו ומתמחה בבדיקת תיקי תאונות דרכים.

לתיאום פגישת ייעוץ ללא תשלום התקשר   050-2266035